תפריט
במערכות חינוך רבות ברחבי העולם נהוג קוד לבוש נוקשה שכולל מדים אחידים הכוללים את שם בית הספר וסמלו, כייצוג פורמלי המסמל משמעת, הפנמת קוד חברתי והזדהות עם סמלי בית הספר. מערכת החינוך העברית אימצה מראשיתה את הנוהג ושימרה אותו בווריאציות שונות עד העשורים האחרונים. הנימוק הישראלי לתלבושת האחידה היה סוציאליסטי וגרס שהיא מונעת שיקוף של הבדלי מעמדות ויוצרת הזדהות עם המוסד החינוכי. חוזרי מנכ"ל בשנים האחרונות מותירים בידי בית הספר את קביעת קוד הלבוש הבית-ספרי הכולל את סוג הלבוש (עם או בלי תלבושת אחידה), אופי הלבוש (עם או בלי גופיות, עם או בלי קרעים, עם או בלי כפכפים וכד׳) וכן קישוטים (עגילים, נזמים, צבע שיער וכד'). כיום המרחב נע בין תלבושת אחידה שמרנית ונוקשה (בעיקר במוסדות לימוד חרדיים) ועד חופש לבוש כמעט מלא.
ישנם בתי ספר המנהיגים קוד לבוש המשקף הטיה מגדרית (לרוב תוך אפליה נגד נשים), דוגמת הגדרת מינימום של אורך חצאית או מכנסונים, היתר ללבוש מכנסיים קצרים לבנים ואיסור לבנות, איסור צביעת שיער לבנים והיתר לבנות, איסור גופיות לבנות והיתר גופיות לבנים (או להיפך), איסור פירסינג לסוגיו, היתר עגילים ו/או פירסינג לבנות ואיסור לבנים, היתר כפכפים לבנות ואיסור לבנים (בית ספר יכול לאסור כפכפים מסיבות ביטוחיות) וכדומה. יש להיזהר מתגובות ביקורתיות של סגל הוראה (או מנהלה!) ללבוש של בנים או בנות, או כל שימוש במושגים "צניעות", "לא מכובד" וכו'.
קוד לבוש אמור להיקבע בעצה אחת עם הנהגת הורים והוא מהווה חלק מהתקנון המוצג להורים כבר ברישום או באסיפת ההורים הראשונה. קראו היטב את התקנון ואם אתם מגלים קוד לבוש מפלה או בעייתי, הודיעו מיד שאינכם מקבלים את הסעיפים הרלוונטיים ולא תאסרו על ילדיכם להתלבש כרצונם. בית הספר אינו יכול לנקוט נגדם באמצעים אלא אם כן מדובר בקוד הכולל לבושת אחידה, ואז לכאורה יש שוויון בהיתרים. תלבושת אחידה מחייבת את כל התלמידים. אי אפשר למנוע כניסה לבית הספר של תלמיד ללא תלבושת אך אפשר לחייב אותו ללבוש חולצה ממאגר בית הספר. כמובן שיש לדווח מייד על כל הערה פוגענית או ביקורתית של מורה בעניין לבוש של תלמידה או תלמיד.
